פונדקאות ביהדות

“האם זה כדאי לבקש מהפונדקאית לאכול כשר?”

שאלתך חביבה מאוד והיא פותחת פתח לדיון מעמיק בשאלת ‘ונטמתם בם’ האמורה אצל מאכלות אסורות וגדר השפעתם על הנכרי ועל העובר. פלפלתי מעט בסוגיה זו ובסוף התשובה כתבתי את מסקנת הדברים.

בשולחן ערוך יורה דעה סימן פא סעיף ז’ כתב הרמ”א שמותר לתינוק לינוק חלב של אשה גויה אבל אם אפשר עדיף לינוק מישראלית משום שחלב הגויה יטמטם את ליבו וכן מינקת ישראלית לא תאכל דברים האסורים כי זה מטמטם את לב התינוק. נמצא שראוי להאכיל תינוק מחלב של אם שלא אוכלת מאכלות אסורים ואפילו שמאכלים אלו לא אסורים לאם כי היא נכרית, מכל מקום לכתחילה לא טוב לתינוק לינוק ממנה. וכן מצאנו במדרש על משה רבינו שאפילו שמעיקר הדין מותר לינוק מחלב נכרית, מכל מקום פה שעתיד לדבר עם השכינה אין ראוי שיינק מהנכרית.

ואם כן אף שמותר לינוק ולהיות ניזון מחלב שנוצר בעקיפין ממאכלות אסורות, יש מקום לחומרה וזהירות שתינוק לא יהיה ניזון מחלב גויה שאוכלת מאכלות אסורות.

אולם כאן יש בפנינו שתי שאלות, השאלה הראשונה האם גם לעובר מזיק ופוגם בנפשו מאכלים שהאמא אוכלת ושאלה שנייה האם מה שנכרית אוכלת מאכלות אסורים פוגם ומטמטם, או שדווקא ישראל שאסור לו לאכול מאכלים אלו לכן הוא מטמטם ותינוק ישראל אין ראוי גם שיאכל ממזון זה ומהחלב שנוצר ממנו, אבל במקרה שלפנינו שהתינוק הוא גוי, לא שייך אצלו טמטום ממאכלות אסורות שהרי אין להם שם איסור כלפיו.

נקודה נוספת שצריך לדון בה האם גיור שהגדרתו ‘גר שהתגייר כקטן שנולד דמי’ יכול לשנות טבע וטמטום הלב, על ידי הגיור, או שאין הגיור משנה טבעו של המתגייר. ואבוא לדון בשלושת הנקודות שהזכרתי.

1. לגבי פגם המאכלות שהאם אוכלת בהריון והשפעתם על העובר, נראה שבוודאי שישנה השפעה על העובר וכמו שהגמרא אומרת במסכת יומא דף פ”ב על אשה מעוברת שהריחה ריח מאכל שנותנים לה ממנו ביום הכיפורים, אולם לוחשים לה שהיום יום הכיפורים ומעשה באשה שלחשו לה ונרגעה ויצאה ממנה ר’ יוחנן וקראו עליו את הפסוק ‘בטרם אצרך בבטן ידעתיך’ ואשה אחרת שלא נרגעה לאחר שלחשו לה יצא ממנה שבתי שהיה רשע וקראו עליו את הפסוק ‘זורו רשעים מרחם’.

אבל אין ראיה מגמרא זו שהמאכל שאוכלת משפיע על העובר, אלא ייתכן שדברי הגמרא כלפי מה שנלחשה והועיל לה ומי שהמשיך להתאוות ביום הכיפורים ולא נלחש זהו סימן לרשעות, אבל לא הפגם בעצם אכילת המאכל ביום הכיפורים על העובר ולכאורה כך נראה שהרי אכילת מאכל ביום הכיפורים לכאורה איננו מטמטם הלב ואיננו בכלל ‘ונטמתם בם’ שנאמר על מאכלות אסורות שיש בהם ‘בחפצא’ פגם, אבל כאן אין האיסור מחמת המאכל אלא מחמת היום ולכן נראה שאין להביא ראיה מגמרא זו על השפעת המאכל על העובר.

וכן משמע בברכי יוסף אורח חיים תריז שיסוד דברי הגמרא הוא ממה שהעובר מתאווה למאכל אסור ותאווה זו היא סימן לכך שיש פגם בשורש נשמתו ולכן אמרו עליו זורו רשעים מרחם וכל שכן מי שמתאווה לנבלה וכיוצא בזה, אלא שבנידון שלנו אין העובר מתאווה למאכל של איסור, אלא שזה האוכל שאמו הנכרית אוכלת ואם כן אין ללמוד מכאן שעצם המאכל משפיע לרעה על העובר שאינו בתורת ‘סיבה’ אלא בתורת ‘סימן’ שתאווה זו למאכל איסור מלמדת על עניינו של העובר ואם כן אין ללמוד מגמרא זו ראיה לנידון שלנו על עובר שאמו אוכלת מאכלות אסורות אם שייך כאן ‘ונטמתם בם’.

אמנם ממקום אחר יש להביא ראיה לכאורה ששייך פגם בעובר כאשר אמו אוכלת דבר איסור וזה מדברי הירושלמי בחגיגה פרק ב’ שהובאו בפרי חדש יורה דעה סימן פא בטעם יציאתו של אלישע בן אבויה לתרבות רעה ‘וי”א אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עכו”ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה’ מבואר בדברי הירושלמי לכאורה שהשפעת הריח שהריחה האם גרמה לעובר פגם. אולם ייתכן שאין זה אלא משום שהיה מאכל איסור שאסור היה לה שהוא של עבודה זרה, אבל למי שמותר מאכל זה אין בכך בעיה.

ובהגהות אשרי מסכת עבודה זרה פרק ב סימן ו הגהה ב למד מזה שאין לתת למניקות מאכל טמא ‘להזהיר את המניקות שלא יאכלו נבילות וחזיר וכ”ש שאין להאכילן דברים טמאים וראיה מאחר שאמו אכלה ממין עבודת כוכבים וזה גרם לו לעת זקנתו שיצא לתרבות רעה.’ ומדיוק דבריו נראה שהחומרה היא דווקא על הנקה שהתינוק יונק מחלב שנוצר ממאכלים טמאים אבל על זמן העיבור אין לנו הוכחה מדבריו שהרי שינה מלשון הירושלמי וכתב שאמו אכלה ממין עבודת כוכבים ולמד מכאן למינקת ולא לריח המאכל.

אולם ייתכן שלא בא אלא להורות הדין שלא להאכיל מינקת ולא דיבר על מעוברות שפשיטא שלא יאכלו איסור. ובאמת שבמדרש רות רבה פרשה ו’ ( וכן הוא בקהלת רבה פרשה ז’) כתוב שהריחה ונתנו לה מאותו המין ונראה שהאוכל היה מפעפע בכריסה ולא הריח והייתה כאן השפעת המאכל על העובר. אבל ייתכן שזה דווקא בעבודה זרה שחמורה ואין זה בכל איסורי מאכלות. אולם בספר אור זרוע חלק ד פסקי עבודה זרה סימן קמו כתב בפירוש שאין לומר חילוק זה בין עבודה זרה לשאר איסורים וזה לשונו: ‘ולא ניחא לי למדיחי ולמימר דשאני התם דאכלה ממין ע”ז אבל שאר איסורי לא. אלא מעשה שהיה ממין ע”ז היה וה”ה שאר מינים טמאים או אסורים.’ (ובדברי יציב אורח חיים רס לא הביא דבריו וכתב לחלק בין עבודה זרה לשאר איסורים ולכן אפילו הריחה)

ובדברי ר’ חיים פלטיאל דברים פרק יד נראה שאין למעוברת לאכול דבר טמא שכתב שם ‘להכי סמך לעיל החיה אשר לא תאכל אצל אשה כי תזריע לומר דאין לאשה לאכול דבר טמא כדי שתתעבר ולהכי אמר המלאך לאשת מנוח אל תאכלי כל טמא.’ ונראה שהביא ראיה מאשת מנוח שהוזהרה לא לאכול דבר טמא כדי לא לפגום העובר ואם כך רואים שגם אכילת מעוברת פוגמת בעובר. ובגמרא מסכת סוטה ט’ ב’ אמרו שהכוונה לא לאכול דברים שאסורים על נזיר ואם כך אולי אין זה אלא בכלל החידוש המיוחד של נזירות שמשון שהיה נזיר מרחם, אבל בוודאי שאפשר ללמוד מכאן שישנה השפעה מהמאכלים שהאם אוכלת על העובר.

וכן במקור דברי ההגהת אשר”י שהוא מדברי האור זרוע נמצא בפירוש שאין למעוברות לאכול דבר איסור כי זה פוגם בעובר. וזה לשונו ספר אור זרוע חלק ב – הלכות שבת סימן מח ‘וצריכה אשה מעוברת להזהר שלא תאכל שום דבר איסור שמחמת כן הוי הולד רשע’ ומבואר בפירוש שיש השפעת מאכל המעוברת על העובר ולכן ישנה אזהרה מיוחדת למעוברת לא לאכול שום דבר איסור והובאו דברים אלו בדרכי משה אורח חיים סימן תריז.

2. אלא שכאן נבוא לבאר את השאלה השנייה והיא האם שייך לומר את הפגם של מאכלות אסורות גם לגבי נכרי שאינו מוזהר במאכלות אסורות וייתכן שכל הפגם איננו אלא מחמת אכילת איסור ואף שמצאנו במינקת נכרית שלא עברה איסור באכילה ובכל זאת פוגם התינוק, אבל אולי דווקא בתינוק ישראל ששייך בו עצם החפצא דאיסורא לכשיגדיל, אבל נכרי שלא מוזהר כלל לאכול מאכלות אסורות והתורה אמרה על נבלה ‘לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה’ ואם כן יש לו רשות מפורשת לאכול דבר איסור ואם כן ייתכן שאין פגם בזה.

והנה מקור הדברים שמאכלות אסורות מטמטמים ליבו של אדם ומולידים בו טבע רע הוא בדברי הפסוק האמור בפרשת שרצים ויקרא יא מג ולא תטמאו בהם ונטמתם בם’ ודרשו חז”ל בתלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד א ‘תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם’ ומבואר שמאכלות אסורות מטמטמות ליבו של אדם, אולם זה דווקא במי שמוזהר על זה וכמפורש בלשונו של ר’ ישמעאל שהמטמטם הוא העברה, דהיינו מה שעובר על דינו ואוכל שלא כדינו, אולם בנכרי שלא מוזהר על זה לכאורה לא שייך לומר שהמאכל מוליד בו טבע רע וכיוצא בזה. וכן כתב הרב ח”ד הלוי בספרו שו”ת מים חיים חלק א סימן נ ‘נמצאנו למדים “שהטימטום אינו מחמת השרצים עצמם שהם טמאים אלא מסבה שעבר על מצותו יתברך” כדברי הרי”ף. ובאמת דברים אלה הם כל יסוד דברי ר’ ישמעאל, שממנו ניתן ללמוד בבהירות רבה ששום מעשה אפילו כאכילת בעלי חיים האסורים ושקצים ורמשים אינו גורם הטמטום, אלא עצם העבירה על רצון האלקים שציוה עליה. ולכן, אין “טימטום” זה פועל אלא על לבו של מי שנצטוה על כך בלבד,’

וכן נראה שהבין בעל העקידה בעקידת יצחק ויקרא שער ס (פרשת שמיני) וכן משמעות דברי האברבנאל בפרשת ראה וזה לשון העקדה: ‘והנה על הכל אמר לא תאכלום כי שקץ הם אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם לקיים מה שאמרנו תחלה כי טעם כל האיסורין הללו אינו מצד הנזק המגיע מהם לגופים כי אם מטעם שמטמאין ומשקצין את הנפשות ומאטימים הכח השכלי ומולידים שיבושי דעות ובלמוס תאוות נכריות ובהמיות המשחיתות אותם והמפסידות כוונת בריאתם.’

דהיינו שבולמוס התאווה המשתקף באכילת מאכלות אלו הוא הפוגם בנפש האוכל, ואין כאן טבע ‘בעצם’ של המאכל שגורם להשחתת הנפש.

וכן האריך המהר”ל בספר תפארת ישראל פרק ח שיסוד הפגם הוא בעבירה על האיסור ויציאה מהסדר שסידר ה’ בעבור האדם וזה לשונו בתוך דבריו שם : ‘והאדם העושה והשומר הסדר הזה אשר סדר השם יתברך, דבר זה צירוף וזכוך נפש האדם. כי על ידי עשיית המצות, שהם הסדר השכלי, הוא דבק בשכלי, ועל ידי זה דבק בו יתברך. והעובר על המצות, הוא יוצא מן הסדר השכלי שסדר השם יתברך. וכל אשר יוצא מן הסדר, מביא לו זה אבוד הנפש לגמרי.’

אולם יש בראשונים תפיסה שונה הרואה במאכלות אסורות ‘חפצא’ של דבר המטמטם לבו של אדם ולכאורה לא מחמת האיסור שיש עליו, אלא מטבע המאכל וכלשון האבן עזרא ויקרא פרק יא ‘כי ידוע כי הגוף הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל’ כלומר שהדברים שאדם אוכל נכנסים אל דמו וגופו ומשפיעים עליו. וכן נראה מדברי הרמב”ן בפירושו לויקרא יא וכן בפירושו לשמות פרק כב ‘והנה השרצים משקצין הנפש, והטרפה אין בה שקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה’ ולפי דבריו השיקוץ הוא בדברים המשוקצים אבל טריפה ונבלה אין בהם שיקוץ לנפש ולפי זה בוודאי שאין צורך להדר שאם העובר תאכל אוכל כשר, אלא שלא תאכל שקצים ורמשים.

וכן נראה שלמד החתם סופר בתשובתו באורח חיים סימן פג לגבי הכנסת ילד שוטה למוסד בו יאכל נבלות וטרפות וכתב החת”ס שאכילת דבר איסור תטמטם את ליבו ותוליד בו טבע רע ולכן יש להימנע מזה ומבואר שאף שאותו ילד היה שוטה, מכל מקום המאכלות האסורות יטמטמו את ליבו, אמנם ייתכן שלא מדובר שם בשוטה גמור ולכן חשש לזה החתם סופר שם.

נמצא לכאורה שלפי השיטות הסבורות שמאכלים אסורים אינם מטמטמים מצד עצם טבעם אלא מחמת העבירה שיש באכילתם, אין עניין לבקש מהאם הפונדקאית שלא תאכל מאכלי איסור שהרי הם מותרים לה ואין בכך כל פגם, אולם לשיטות הסבורות שיש באכילת מאכלים אסורים פגם בעצם טבעם של המאכלים, הרי דבר זה יכול להשפיע על נפש העובר וממידת חסידות ראוי להימנע מזה כדי שלא ישפיעו עליו השפעה לא טובה.

ולכאורה יש להוכיח שכשיטה זו שיש במאכלים אלו דבר רע בעצם טבעם והשפעתם, סבורים כמה מן הפוסקים שכתבו הט”ז ביורה דעה סימן פא ס”ק י”ב והש”ך שם ס”ק כ”ה שאף מי שמותר לה מחמת מחלתה לאכול דברים האסורים מכל מקום יש להשתדל שלא לתת את התינוק לינק ממנה ואם כן מבואר שאף במי שמותר לה לאכול מאכלים אלו, עדיין אין ראוי שהתינוק יינק ממנה. אמנם לכאורה יש לחלק שכאן מדובר בישראלית המוזהרת על זה והותר לה משום פיקוח נפש ואם כן לה הותר או נדחה אבל עצם המאכל הוא אסור לישראל ולתינוק היונק נוח לנו שלא יהיה ניזון מאכילת איסור, אבל בנכרית שמותר לה אכילה זו וכלל אינו אכילת איסור ביחס אליה וכן לעובר הנכרי מותר לאכול אכילה זו, אין שום טעם למנוע אכילה זו ולא שייך כלל להוכיח מדברי הש”ך והט”ז שיש עניין שתאכל הנכרית מאכלים המותרים לישראל אף אם באכילת איסור בפיקוח נפש יש טמטום הלב. (כפי שנקט בדברי יציב אורח חיים רס ובשו”ת צמח יהודה חלק ד’ סימן טז שיש חפצא דאיסורא במאכל איסור ואף לנכרית שאכלה ומותר לה, אין ראוי שתינוק ישראל יאכל מזה, אבל זה דווקא בתינוק ישראל שעצם הדבר הוא איסור כלפיו, אבל בתינוק נכרי ואמו נכריה כלל לא שייך לומר שהדבר הוא בחפצא דאיסורא כלפיו ואין ללמוד מדין מינקת נכרית לתינוק ישראל וכן ממי שהותר לה משום פיקוח נפשה עי”ש.)

וכן דברי הרשב”א המהווים מקור לדברי הרמ”א (יבמות קיד, עבודה זרה כו) והובאו בביאור הגר”א שם וזה לשונו: ‘אלא מפני שטבען של ישראל נח יותר משום דרגילי (נ”א דדיגי) במצות והם רחמנים וביישנים בטבע אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן וזה שאמרו במשה שלא רצה לינק מחלב הנכרית כמו שהוא באגדה, ולזה אמרו כאן יונק מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ולא שיהא זה כזה אלא מן הנכרית יונק לכתחלה ואפילו בזמן שיש חלב של ישראלית אלא שהוא מדת חסידות ומדת זריזות שלא להניקו מפני סיבותיו כמו שאמרנו’, אינם מדברים אלא ביניקת ישראל חלב שחלב ישראל מגדל טבע כיוצא בהן וכידוע בחכמי הפסיכולוגיה על השפעת היניקה מן האם, באמצעות החום והאהבה והדברים שהתינוק קולט בחושיו בשעה זו שמשפיעים עליו ולכן ראוי לינק ממידת חסידות מישראלית. אבל לגבי אכילת דבר איסור לנכרי, לא שמענו כלל בדברי הרשב”א שיש בזה השפעה רעה ואין להוכיח מדברי הרמ”א והרשב”א שמדברים על מעלת היניקה מישראל ממידת חסידות, לאכילת העובר במעי אמו והיותו ניזון מאכילת דברים המותרים לו ולה כדין הנכרי.

וכן נראה שדבר זה הוא מחמת עניין מיוחד ביניקת התינוק ואכילתו חלב שמזה כל מאכלו, ממה שהביאו תוספות במסכת עבודה זרה דף י עמוד ב ‘אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקדוש ברוך הוא עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרי’ נמי בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו.’ דהיינו שהשפעת היניקה של חלב ישראלית השפיעה על תינוק שנולד נכרי להתגייר ולמול ובוודאי שאין קדושה בעצם החלב או המאכל, אלא שיניקתו מאמו של רבי השפיעה עליו להיפך מהשפעת אמו של אלישע בן אבויה שאכלה מעבודה זרה והשפיע דבר זה על בנה.

ולפי זה ייתכן ולא צריך להקפיד ממידת חסידות להעדיף תרומת דם מיהודי על פני נכרי כמו שכתב הרב עובדיה יוסף ביביע אומר חלק ח’ חושן משפט סימן יא, כיוון שאין עצם מה שגוי אכל מאכלות אסורות בעל השפעה לא טובה, אלא רק אכילת איסור וכן ליהודי בפיקוח נפש, ואמרו זה לגבי יניקת חלב ומאכל האם בהריונה, אבל לא לקבל דם מנכרי שאכל דבר המותר לו ועכשיו אינו מידי דאכילה כלל שבו אמרו שיש גנאי לצדיקים ובדם לא שייך כל זה ונראה שאין להקפיד בזה כלל אפילו ממידת חסידות.

3. עכשיו נבוא לדון האם בגר שנתגייר אומרים שנשתנה טבעו או שיש לחשוש לטבע רע מחמת מה שאכל מאכלות אסורות אם נחשוש שלא כדברינו שגם בגוי שייך העניין של ונטמתם בם במאכלות אסורות.

(היה מקום לתלות שאלה זו במחלוקת הרמב”ם ורבי יהודה הלוי בספר הכוזרי על אפשרות הנבואה בגוי, שלשיטת הכוזרי גר שהתגייר הרי הוא כישראל אבל לא יכול להגיע למדרגת הנבואה כישראל ואם כך לא השתנה טבעו לגמרי בגיור, אבל הרמב”ם סבור שאין כל הבדל בין גר לישראל והרי הוא כישראל גם למדרגת הנבואה. אולם ייתכן ומחלוקתם תלויה בגדר נבואה ומעלת ישראל ולא בגדר השינוי שעובר הגוי בגיור)

והנה כתב הגר”מ שטרנבוך בתשובות והנהגות כרך ב סימן תרכג לגבי שידוך עם גיורת שהעיקר תלוי בחינוך שהיא קבלה מילדותה ואם היא גדלה על ברכי היהדות הרי זה לכתחילה להשתדך איתה וזה לשונו: ‘דמאחר שהאשה קיבלה חינוכה כבת ישראל, וכ”ש שנולדה לאב שהיה יהודי כשר, וגם אמה היתה אז גיורת כשרה, אין לחשוש מידי, ורק אם היא בעצמה קיבלה חינוכה כגויה, או ההורים לא נטהרו כשחונכה מזוהמת עכו”ם, ראוי לחוש שנדבק בה ולא הוציאה הכל ממדות העכו”ם, וצריך לבדוק בה היטב כיון שחסר לה מעלות הטבעיות שזוכין ביחוס…וביותר עיקר היחוס הוא כששומרים מצוות, אבל מי שהמשפחה עזבו דרך התורה, גם כן חסר בייחוס, רק אם יש חינוך וסביבה חרדית יכולה להתגבר, ולעלות למדריגה אפילו יותר מחרדים מהבית’ וכן כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן תשכח ‘וזאת הקטנה שגדלה ואין ספק שלא חושבת על המשפחה הגויים, ועוד בלאו הכי י”ל דהגמרא נקט אזהרה על דרך כלל, אבל יש לפעמים שניכר בגיורת שניתקה קשריה עם משפחתה לגמרי וקשורה עכשיו לעם היהודי באופן חזק’.

ודברים ברורים במהות הגיור כתב הלבוש ביורה דעה סימן רסט ‘אמרו חז”ל הדעת נותן שגר המתגייר ומקבל עליו עול התורה והמצוה ועול מלכות שמים, ודאי נתערה עליו רוח ממרום רוח חדש רוח קדישא נשמתא חדתא, ונעשה איש אחר וכאילו נוצר ונולד בו ביום דמי, וכל ימיו הראשונים הם כלא היו, דאיש אחר הוא’.

אם כך נראה שאף אם נאמר שיש השפעה על העובר ממאכל האם מכל מקום לאחר שהולד מתגייר בקטנותו וגדל מקטנותו בסביבה יהודית ובחינוך יהודי, הרי הוא דבק בערכים ובמידות טובות של ישראל ואין לחשוש כלל ממה שהפונדקאית אכלה שהשפיע עליו לרעה והרי הוא לאחר גיורו כהלכה כתינוק שנולד וגדל במשפחה יהודית המחנכת למידות טובות כדרכם של ישראל.

לסיכום

העולה מכל הנ”ל שאין לחשוש למה שאוכלת הפונדקאית הנכרית בעוד העובר במעיה, שמאכלה הוא היתר לה וכן העובר הוא נכרי שמותר לו מן התורה לאכול מאכל זה. עיקר הפגם של מאכלות אסורות הוא במה שעוברים על איסור באכילתו ואף אם נאמר שלמי שמותר לו המאכל מחמת פיקוח נפש עדיין יש פגם באכילתו המאכל האסור, אבל בנכרי שכלל לא שייך כלפיו שם איסור אין לחוש לאכילתו. ואף לפי שיטות הראשונים שיש פגם באכילת המאכל שמשפיע על טבע האדם, כאן שהמאכל השתנה לפני שהשפיע על התינוק וכן היא ניזונת גם ממאכלי היתר כירקות ודגים ובשר בהמה כפרה וכדומה, אף אם אוכלת גם דברים אחרים האסורים לא מצאנו בפוסקים שחששו לאכילת נכרית כאשר התינוק הוא נכרי וכן עיקר ההקפדה לכתחילה היא על יניקה מנכרית שיש בה חיבור למניקה, אם כן אין לחשוש לזה ובפרט שלאחר מכן התינוק יעבור גיור כהלכה והרי הוא כבריה חדשה.

אבל לאחר הלידה, יש להקפיד לכתחילה שלא יינק מן הנכרית אלא מיהודיה או מתחליפי חלב כשר.

ויהי רצון שתזכו לשמחות וכל טוב,

רפאל פלג, מנכ”ל WE פונדקאות